<h1>תניא רבתי סימן כ"ד</h1>
<h2>דף קא:</h2>
ואם בא לבני המסיבה יין אחר צריך לברך הטוב והמטיב. רבינו שלמה ור"ח ז"ל פירשו דוקא כשהיה האחרון טוב מן הראשון אז צריך לברך הטוב והמטיב. אבל אם הוא גרוע מן הראשון אינו מברך עליו. ובעל הדברות כתב מסתברא דעל רוב היין שבא לפניו מברך הטוב והמטיב ולא משום חשיבות. דאטו כי גריע מי מברך דיין האמת. וגרסינן בירושלמי [ברכות פ"ו ה"ח] רבי על כל חבית שהיה פותח היה מברך. ומהו מברך. רבי יצחק רבא בשם רבי, ברוך הטוב והמטיב. וכי אחרון משובח הוה. ומאחר דמקמי דלישתיה מברך היכי ידע חשיבותיה. ורבינו חננאל פירש שינוי יין הוא כל שלא שתה ממנו שלשים יום. והא דאמר שינוי יין צריך לברך הטוב והמטיב, דוקא שיש עמו אחרים שישתו עמו ואפילו בניו ואשתו. אבל אם אין אחרים שישתו עמו אין צריך לברך. מצאתי בשם הגאונים ז"ל למה אין מברכין הטוב והמטיב על שנוי הפת כמו שאנו מברכין על שנוי יין. שהפת גמרו בידי אדם והיין גמרו בידי שמים. ומצאתי בשם החבר רבי בנימין בר' אברהם הרופא, לפי שהיינות משונים בטעמם ובמראיהן. יש מהן אדום ויש מהן לבן ויש מהם מכמה גונים, מה שאין כן בפת. ועוד שהיין הוא דבר של שמחה דכתיב (שופטים ט') המשמח אלהים ואנשים. ודעת האדם נוחה הימנו. מידי דהוה אבונה בית חדש וקונה כלים חדשים. שצריך לברך על כל פעם שקונה ואפילו יש לו כיוצא בהן. אבל על הפת מאיזה טעם יברך על שנוי הפת. ומסתברא שמברכין על שנוי היין ואין מברכין על שנוי הפת. לפי שהפת אינו נאכל אלא לעתים קבועים וכשהאדם רעב. לפיכך אין מברכין הטוב והמטיב. אבל שתיית היין אין עתו קבוע. ורוב בני אדם אין שותין אותו מחמת צמא אלא מחמת חביבותו וחשיבותו. לפיכך מברכין על שנוי היין הטוב והמטיב. ובשם הר' שמואל ב"ר יהודה ז"ל מצאתי, לפי שהנס שנעשה בכרמים על הרוגי ביתר שלא הסריחו כשנעשו גדר לכרמים. ואז כשתיקנו הטוב והמטיב בברכת המזון, תיקנו לברך הטוב והמטיב על שנוי היין.
